/
היצירה נכתבה בהשראת “פגישת הפסגה של הים התיכון”, פסטיבל דמיוני בשעת שקיעה.
המלחין, פרופסור אליה ברזילאי, ביקש לאחד את הדיוק המבני של הפילהרמונית עם האנרגיה הדרמטית של המקצבים הים-תיכוניים.
היצירה מתחילה בהדרת כבוד קלאסית, אך במהרה נכבשת על ידי סולואים מלאי תשוקה בסגנון טנגו.
“חילופי הסולו הדרמטיים” מסמלים ויכוח או ריקוד חיזור בין התרבויות.
המקהלה, המופיעה בקולות רקע ללא מילים, מייצגת את “קול הים הנצחי”.
היא מרוממת את היצירה אל שיא של אנרגיה אופטימית ואחדות.
“ריקוד ים תיכוני” הוא איחוד תרבותי שבו הקלאסיקה משתחררת לקצב הלב התוסס של האזור.
