שיר מהורהר על כמיהה לעוף ולהגשים חלום, שמתנפצת אל קרקע הכאב והאכזבה.
הדוברת חווה נפילה, שריפה והתפוררות, אך שומרת על רצון פנימי לגלות משמעות.
הפזמון מציע תפנית – הכנפיים אולי שבורות, אך דרכן נפתח שער לעומק ולהבנה.
המסר בסיום הוא של תקווה שקטה: מתוך השבר והסדק נולדת התחלה צנועה אך אמיצה.
בית 1
פעם האמנתי
שאוכל לעוף,
שיש
בי כוחות
להמריא
רק עם הגוף.
קפצתי
גבוה
ליראות את הנוף
התעוררתי למציאות
כשנפלתי על החוף
בית 2
רציתי לפרוץ,
להיות משהו גדול,
למלא את החלל
שהשאיר בי הזמן.
אבל כל מה שבניתי
נשמט כמו חול,
ונשאר רק רצון עייף,
אך קיים.
בית 3
חשבתי לעוף
כדי לגעת באור,
שצריך להישרף
כדי באמת לבעור.
שרפתי ימים על
עקבות של עשן,
גם בשמים לא מצאתי ענן
פזמון
הכנפיים שבורות
אך עדיין פרושות
לא אל השמיים להגיע,
אלא לעומק הסודות
הן אינן נושאות
אפשר להגיע
להבנות
כי השבר הוא סיכוי
להתחלות חדשות
בית 4
לא כל מה שנשבר
נשאר מאחור,
יש
דברים שצומחים
דווקא מתוך סדק.
הלב
כבר כבד,
אך שומר על האור,
ולומדים
ללכת
גם כשאין בזה צדק..
