השיר עוסק בהתבוננות אינטימית של גבר באישה שמעוררת בו פליאה עמוקה.
הוא נמשך לנדיבותה ולחופשיות שבה היא נוכחת בעולם, אך חש מולה גם קנאה וקטנות.
האהבה שלו אליה מלוּוה בסערה פנימית ובתחושת חוסר שייכות.
זהו שיר על תשוקה שקטה, רוך מהול בערעור עצמי, ורצון להישאר קרוב למה שמרחף הרחק ממנו.
בית ראשון
עשרים וארבע שעות, בפינות הבגדים שלך
אבקת קסמים שאותה האצבעות מרפרפות
על אנשים
שאת לא מכירה
את לא מכירה אותם
וגם הם לא
קדם-פזמון
התבוננתי בידיים שלך, כשהן שלוחות
מתוך סדין בצבע תכלת עם ציור של איילות
עולה ויורד עם הנשימות שלך
כשהלילה ייגמר תפתחי עיניים פעורות
פזמון
זה בא לך בקלות, הנדיבות הבלתי נתפסת הזו
זו קנאה שלי שגורמת לי לטלטל, לטלטל, לטלטל את הראש
בחוסר שביעות רצון
בעיה שלי
בעיה שלי
בית שני
וכשאת מתעוררת
במתינות, את מתבוננת בי
את מתבוננת, אומרת:
הרגשתי שהתבוננת בי, בשנתִי
דע שחלמתי אותך
סיום
זה בא לך בקלות, הנדיבות הבלתי נתפסת הזו
זו קנאה שלי שגורמת לי לטלטל, לטלטל, לטלטל את הראש
ולאהוב אותך
