שיר מרגש ונוגע ללב, שמדבר על התנפצותן של החלטות נחרצות תחת כוחו הלא צפוי של הרגש. זהו שיר של חרטה, תקווה, וגילוי מחודש של הלב – שמתברר כבלתי צפוי, מתחדש, ופגיע, גם כאשר נדמה שהוא סגור וחתום. הנושא המרכזי של השיר הוא השבריריות של ההצהרות הנחרצות בחיינו, בעיקר מול כוחות כמו אהבה, געגוע, סליחה, וזיכרון
פזמון
לעולם אל תאמר לעולם,
כי הלב משתנה בכל יום שנשלם.
מה שנראה כמו סגור ונגמר –
עשוי להפוך למה שיקר.
בית 1
נשבעתי: “אותה לא אפגוש עוד,”
שהלב לא יוכל לסלוח ולמעוד.
אבל כשהיא באה, מבט אחד –
שבר בי חומה שנבנתה לעד.
פזמון
לעולם אל תאמר לעולם,
כי אין שבועה שנשמרת לעד.
החיים מזכירים בדרכם הפשוטה –
שהלב פתוח גם אחרי שתיקה.
בית 2
אמרתי: “סיימתי, זה סוף הסיפור,”
שהלב כבר סגור, שאין בו סיפור.
אבל מילה, ואולי רק רמז קטן –
החזירו אותי אל הילד הישן.
פזמון
לעולם אל תאמר לעולם,
כי דבר לא נחתם באמת בחותם.
מה שנראה כמו הסוף האחרון –
הופך לתחילתו של חלון.
בית 3
אל
תשבע כשאתה נשבר,
כי
הזמן עוד כותב, מה שלא נאמר.
מה
שנראה כמו קצה מפחיד –
יכול
להפוך לשביל היחיד.
