השיר מתאר את הרגע הדרמטי של חציית “נקודת האל-חזור”, שבו ההחלטה הופכת למעשה גורלי שאין להשיבו. הוא נע במתח שבין החרדה והקיפאון שלפני השחרור, לבין ההשלמה והשקט ברגע שהחץ יצא לדרכו וחותך את הדממה. זהו מסע פנימי שבו הדובר מפסיק לפחד ומתמזג עם החץ, הופך את חוסר השליטה לכוח מניע ומתממש דרך הפעולה. בסופו, היצירה היא המנון ניצחון על הספק, המכריז כי ברגע שהחץ פגע במטרה – האדם מרגיש חי, קיים ובוער בעוצמה.
נקודת האל-חזור
פזמון
המיתר
כבר רפוי, היד עוד רועדת
המילה
שנפלטה, כבר אינה בודדת
אין
דרך לעצור, אין לאן לגשת
כי החץ
כבר נורה, נורה מן הקשת…
בית 1
עמדתי
שם ברגע, בין ספק לבין ברירה
שנים
של המתנה, התנקזו לשנייה
האצבעות
ננעלו, המבט התחדד
הגוף
שלי קפא, ורק הלב רעד.
בית 2
הוא
חותך את האוויר, שורק בתוך הדממה
אני
צופה מהצד, זה יצא משליטה
המרחק
מתקצר, המטרה מתקרבת
המציאות
החדשה, כבר עכשיו נכתבת.
פזמון
המיתר
כבר רפוי, היד עוד רועדת
המילה
שנפלטה, כבר אינה בודדת
אין
דרך לעצור, אין לאן לגשת
כי החץ
כבר נורה, נורה מן הקשת…
זה רץ,
זה פוגע, ואין דרך חזרה
המתח
נשבר, נשארה רק הבערה
השמיים
נפתחים, הכל נצבע באש
אני
חי, אני קיים, אני מתממש!
החץ
כבר נורה, זה פגע, בול במטרה
אין
מקום לחרטה, אין דרך חזרה!
החץ
הזה הוא אני, והקשת היא חיי
והשיר
הזה עכשיו, זורם בעורקיי!
סיום
נורה….
נורה…. נורה….
החץ
הזה… הוא אני,…
