קום

כשהעיר נגמרת, בית קט עומד,

הוא משקיף לנחל, מחלון בודד,

ובה חדר,

עלם, עוד הוא מצפה

שוב הביתה,

חורף… הרחוב קופא…

על שולחן האוכל, נר קטן דולק,

בדמעות נחושת, בכי, קר, חונק,

בוא, הושיע…

שלג, עוד מעט יימס

כשתגיע,

תכף הכאב יובס.

קום עכשיו, ותראה

הוא מציע את נפשו.

כל הצער, היגון,

ייעלמו באבדון.

קום עכשיו, ותראה

הוא ייתן לך הכל.

עוד יפציע אור גדול,

בוא תפתיע, ותחמול.

קום עכשיו, ותראה

הוא מציע את נפשו.

כל הצער, היגון,

ייעלמו באבדון.

קום עכשיו

(אההה)

זמן חולף על,

פלג, גשר ובקתה,

הוא ממתין עוד,

חרש, דומיה שקטה.