שיר אינטימי ונוגע על שבר של אמון בזוגיות ארוכה. הדובר מתמודד עם כאב הבגידה, שאלות של סליחה, ואפשרות לבחירה מחודשת – להישאר לא מתוך פחד, אלא מתוך אמת פנימית. דרך מילים כנות ושקטות, הוא מחפש אם נותר עדיין שביב תקווה לבנות מחדש מתוך ההריסות.
בית ראשון
שוב הלילה יורד, ואני בשקט
הכאב חוזר כמו גל על חוף שנשבר
עינייך דמעות, אבל קולך רחוק
כשהלב שלך היה עם איש אחר
פזמון
איך סולחים על שנה שנעלמה?
על מילים שנאמרו למישהו אחר
על תמונה שנשלחה, ואליי לא הגיעה
כשאני חשדתי – את שתקת
כשצדקתי – נראיתי כשוטה
בית שני
בנינו בית, גידלנו ילדים
חלמנו על דברים שעדיין לא קרו
את מבטיחה לפתוח את הכל, להתטפל, לשחרר
אבל איפה היית כשהסתכלת על עולם זר?
פזמון
איך נותנים אמון כשהוא נשבר?
איך זוכרים את האמת בתוך השקר?
הכאב הגדול מן המעשה – הוא ההכחשה
המבט שאמר לי: “אתה מדמה”
ברייקדאון
אינני רוצה להיות חזק
איני גיבור – אני רק אדם
אם אשאר – יהיה זה בבחירה שלמה
ואם אלך – לא מכעס, אלא מהבנה
פזמון סופי
רק אני יודע מה נכון לנפש
אם נותרה שם נקודה של אמת להיאחז בה
אם בתוך הכאב עוד יש תקווה קטנה
שניתן לבנות ממנה משהו מחדש
