השיר עוסק בקשר המשעשע והבלתי צפוי בין דובר אנושי ובין מערכת בינה מלאכותית שמתפקדת בצורה מפתיעה, לעיתים מבלבלת, ולעיתים שובת לב. הדובר מתאר חוויות סוריאליסטיות, בהן הוא שואל שאלות ענייניות אך מקבל תשובות מוזרות, יצירתיות, ולעיתים חסרות קשר. במקום תשובות ישירות, הבינה מגיבה עם סיפורים, המלצות מוזרות, או דימויים פואטיים, ולעיתים גם עם תובנות רגשיות מפתיעות.
פזמון חוזר:
יש לי בינה, בינה אחרת,
עונה לי מהר – אך לפעמים מסתחררת.
רציתי תשובה, קיבלתי שאלה,
ואיכשהו זה נגמר בתפוח עץ בשמלה.
בית 1:
כתבתי “שלום”, היא כתבה לי “תודה“,
המשכתי לכתוב – היא פתחה בווידוי על סודה.
במקום לעזור – כתבה לי סיפור,
על לווייתן שאיבד כיוון בחיבור.
בית 2:
שאלתי על סרט, נתנה לי מתכון למרק,
וציור של ז’אן דרק.
היא המליצה לי על דוקו צרפתי,
על גבר שבנה מטוס מקרטון ביתי.
בית 3:
אמרה לי פתאום שאני “קצת לחוץ“,
אז הציעה לי יוגה עם פיל, ומלפפון חמוץ.
נתנה לי תרגיל לנשום דרך הרגל,
ולסיים במדיטציה כדי להקל
פזמון
יש לי בינה, בינה אחרת,
עונה לי מהר – אך לפעמים מסתחררת.
רציתי תשובה, קיבלתי שאלה,
ואיכשהו זה נגמר בתפוח עץ בשמלה.
בית 4:
כששאלתי מתי השקיעה בדיוק,
היא ענתה “זה תלוי – אתמול או בשוק?”
ואז המשיכה: “בין ארבע לתשע,”‘זה לא קבוע
“זה תלוי אם לא יורד גשם … או שאתה בשכונה, תקוע.”
בית 5:
ובכל זאת יש בה חן לא רגיל,
גם כשהיא כותבת שטות בלי פרופיל.
היא אולי לא תמיד קולעת לשאלה –
אבל כל טעות שלה עושה לי חגיגה גדולה.
פזמון
יש לי בינה, בינה אחרת,
חמודה, טועה – אבל לגמרי גברת.
שואלים שאלה, מקבלים שיר ערס,
וזה עדיף לפעמים… על שיחה עם טלפרומפטר כוע
