שני מבוגרים יושבים בתוך ערפל של הרגלים, סיגריות וקמטי צחוק שזולגים מהעיניים.
המילים ביניהם הן בדל של משהו שנאמר פעם — עכשיו רק מבטים עושים את העבודה המלוכלכת.
היא תמונת פספורט, הוא צילום דהוי — שניהם שותים מהזיכרון כאילו היה ויסקי זול.
השפתיים שלך מביטות בי
את
מצחקקת בעיניים
אני ?מביט
לוטש עיניים של ילד
כן
אין פה תמימות רק מבט של זאב
ואת ?
את, משחקת כבש
ואנחנו ? משחקים
להיות או לא להיות
להיות או לא להיות
או
לא להיות
או כן
להיות
בואי נשב, נביט, נראה,
ניקח את הזמן
קמטי הצחוק שלנו מתערבבים
כן
את תמונת פספורט, אני צילום דהוי
מצחיק
את אומרת
מהעיניים שלך
שני שבילים שחורים
עד לזוויות הפה שלך
אני אומר
תסתכלי עלייך
מה מצחיק?
אנחנו מחזיקים ידיים כמו ביום הראשון
כשהכרנו
המבט מטופש, החיוך מבויש
ממש כך
צופים את העתיד
אף שהעבר ברובו מאחור
חבל
בואי נשב, נביט, נראה,
ניקח את הזמן
קמטי הצחוק שלנו מתערבבים,
כן
את תמונת פספורט, אני צילום דהוי
כן
אני צילום דהוי
