השיר “עֵץ הַדַּעַת” הוא מסע פיוטי עמוק לתוך נבכי התודעה האנושית, כשהוא שואב השראה מהמיתוס המקראי של עֵץ הַדַּעַת וגן העדן – אך פורץ ממנו אל פרשנות קיומית מודרנית. השיר בוחן את המתח שבין תום לפיתוי, בין אור לחושך, בין שאלות לתשובות – וממקם את ההכרעה המוסרית והאינטלקטואלית בתוך הלב האנושי.
מראה
משתקף,
עומד בין חושך,
לאור עוטף.
כל החלטה
היא
זרע חדש –
עץ הדעת – טוב או רע, ?
בתוכך טמונה התשובה.
בית 1
יש עץ של דעת,
בעומק הלבבות,
נושא פרי אמת,
וגם שאלות.
“אל תיגעו
בו,”
לחש קול עליון,
“פריו הוא סוד,
על סף התהום.”
בית 2
יש קול פנימי,
שלא נותן לי לישון,
רוצה לגעת,
לחשוב בהגיון.
האם אמת ,
תמיד באה בכאב, ?
או שדווקא בתום
– המתחבא בלב?
מראה
משתקף,
עומד בין חושך,
לאור עוטף.
כל החלטה
היא
זרע חדש –
עץ הדעת – טוב או רע, ?
בתוכך טמונה התשובה.
בית 3
לא אכלתי,
– אך טעמתי מבפנים,
מִפְּרִי המחשבות,
מספק הספקנים.
למדתי שהאור,
לא בא תמיד ישר,
לפעמים הוא נשבר,
אך חוזר ונסתר.
בית 4:
בכל אחד עץ קטן נשתל,
לב שואל,
שבוחר,
שמתפלל.
הפיתוי ,
שוכן בכל החלטה,
והדעת
– שדה של תודעה.
פזמון
עץ הדעת,
מראה משתקף,
עומד בין חושך,
לאור עוטף.
כל החלטה
היא זרע חדש –
עץ הדעת
– טוב או רע, ?
בתוכך טמונה התשובה.
.בית 5
גורשנו מהגן,
אך לא מהלב,
הדעת צומחת מכל כאב.
העץ עוד שורד ,
בכל אדם חי,
נושא את השאלה ,
שאין לה די.
פזמון
עץ הדעת,
שורש האור,
בין תום לפיתוי,
בין פחד לשחור
עץ הדעת
– טוב או רע, ?
בתוכך טמונה התשובה.
אך
האל פסק
מי
שלא פעל על פי החוק
“יגורש
–
מגן העדן המתוק.”
