שיר מרגש, מלא בדימויים ותחושת מסתורין סביב דמותה של לונה – ילדה שנראה כי איננה שייכת למקום אחד אלא חיה בעולם של חלומות, חופש וטבע פראי. יש בטקסט הזה אווירה פיוטית כמעט אגדה, עם חיבור בין טבע לדמיון, שמתבטא בתיאורים כמו פטריות מתחת לעצים, קרחון שנפל ודובים ששומרים בתור.
פטריות מתחת לעצי האורן
אוספת
ברגליה הסדוקות
בועטת
הא,
בגלים
ושותקת
לונה ילדה של אף אחד
היא לא שייכת לפה
היא לא שייכת לשם
מארץ לא נודעת
בסתיו האחרון היא
מספרת
נגעה בקרחון שנפל
ממש ליד
אולי
אי אפשר להאמין לה לאף מילה
לונה ילדה של חופש
לונה ילדה של אף אחד
היא לא שייכת לפה
היא לא שייכת לשם
ישנה כך אומרת
עם דובים ביער עד
והם שמרו לפי התור
עליה
עד שנרדמה
כן, בטח
לונה ילדה של חופש
לונה ילדה של אף אחד
היא לא שייכת לפה
היא לא שייכת לשם
לונה ממשיכה ללכת
לונה ממשיכה לחלום
מותירה עקבות קטנות
בחול הזהוב הדוהה
הו לונה, או לונה… שקט… היא נעלמה…
