פתיחה:
החיים בשחור לבן
גם השב”כ אומר אמן עכשיו אחרי שלושים שנה ,
אז מה, מה, מה השתנה?
הזמן לא עוצר, כל יום מחדש,
החיים באותו מקום, אבל הכל כבר אחרת.
בית 1
העולם הזה לא קל, מחפשים תשובות, נעלמים,
הולכים לאיבוד, כל צעד מרגיש כמו תסכול
על החוף עומד, בין הגלים אני שוקע,
רק רציתי להרגיש, אז למה עכשיו אני כל כך אבוד?
הרבה זמן עבר, ושום דבר לא השתנה,
הכל בגללי, אני לבד, כאן זה לא המקום.
העיניים שלי מחפשות, אני לא יכול להפסיק,
כל השאר צועק לי, אבל אני נשאר עם הפחדים שלי.הפחדים שלי…..
פזמון
מילים כדורבנות, אני לא מוכן להפסיק,
העולם לא מחכה לי, אני חייב לגלות את הדרך.
אתה לא מבין את זה, הזמן לא עוצר,
הכל משתנה סביבי, ואני עדיין בתוך הדימיון.
בית 2
אין רחמים, מהעבר עד להווה, השדים לוחצים עלי , אני שורף את הזמן,
הלב שלי כבר לא מרגיש, כל השאר לא איכפת לי, הכל כואב לי. כואב……..
מההתחלה אמרו לי, העולם הזה לא קל, אני לא בורח, אני לא משאיר אותך מאחור.
כל צעד, כל מילה, כל צעקה, אני לא יכול להפסיק, אני לא! לא …לא אכפת לי מהעולם.
.
בית 3
הרגש הזה לא עובר, הילד המפוחד עדיין בתוכי,
מאבק של החיים, ההגיון מתמוסס, אני לא עוצר.
רק רציתי לנצח….., לא לקבל את הקשיים, לא להרגיש כלום,
אבל השירים הישנים מזכירים לי איך נראיתי לפני……, כאילו שום דבר לא השתנה.
בין העבר להווה, אני נמצא כאן, לא יכול לברוח.
ילדים לא בוכים, גם כשהלב לא מוכן.
כל לילה אותו סיפור, אני עדיין ב
החדר הזה,
העולם הזה לא מפסיק לצרוח, אין לי מקום לנוח.
.
בית 4
אני צועק לא שותק, הלב שלי על האש,
העולם הזה שורף, אני לא עושה פשרות, לא מתפשר.
אני כאילו חיית טרף, מחפש את האויב,
בין הצלילים אני רץ, הלחץ עולה, כלום לא עוצר אותי –
למה לא רואים אותי? הגעתי לפיסגה, אני לא יורד,
עיניים ריקות, נשמתי שורפת את כל העולם.
לא מוותר, האמת היא אש, כל מילה פוגעת,
אין רחמים על הדרך, אני צועד, אני לא עוצר.
הסבל שלי מעורר פחד, אני לא מתכנן שוב לפספס,
אתה לא תראה אותי בורח, אני מכיר את הלקח –
החיים הם זירה, אז אני זורק את הפחד הצידה.
סיום
אז אני שואל, אולי יש עוד תקווה,
הימים עוברים, אני לא עוצר, אני ממשיך לרוץ.
כמו ***, אני לא עוצר לרגע,
לא נותן לעולם הזה לשבור אותי, אני אתנגד – לא אחזור אחורה.
