מסונוורת

בית 1

את נצמדת למראה,

 כאילו זאת ממלכה,

ולא רואה שנעלמת מעליך הברכה.

היופי שלך הוא כמו כלוב של זהב וכזב,

בו אני האיש השקוף, המאוהב והנעזב.

 בית 2

אני הולך ונעלם

 בתוך השקט המכאיב,

למילים שלי אין קול

אין גם הד משיב.

את שולחת חיוך קר ומנוכר,

 רק את העיקר,

לא רואה איך אצלי

 הכל מנותץ ומר.

 פזמון

את מסונוורת מעצמך,

 הזהר המשקר,

בעיניך הקפואות אין

אין מקום לאף אחד אחר.

האור שבך הוא רק אש

שמכלה כל גשר חי,

את מסתכלת במראה,

 ולא רואה את דמעותי.

בית 3

הייתי בשבילך

משען, עוטף באהבה,

נשארתי רק מקום לאכזבה.

את מעדיפה את המבט שלך המתעלה,

בזמן שהעולם שלי

 כולו כבר מתכלה.

סיום

כשהזוהר יתפוגג

 תשארי בקור,

תחפשי בחשכה

 נתיב לחזור,

כבר לא תמצאי אדם

שיעניק לך אור..