השיר חוגג את כוחה של השראה חיה, ההופכת נוכחות אנושית למוזיקה פנימית עוד לפני שהיא מתגבשת לטקסט. הוא מתאר מצב שבו הרגש מקדים את היצירה, והמילים הופכות למחול סוער וחופשי בזכות האנרגיה של המושא. זהו שיר על אהבה ושמחה שאינן זקוקות לנייר כדי להתקיים – הן פשוט רוקדות באוויר.
בית א’
המבט
שלך הוא קצב, החיוך הוא מנגינה,
הופך
כל רגע דל… לחגיגה
סוערת
של כל המדינה.
לפני
שהעט נוגע, עוד לפני שהדף נפרס,
הלב
שלי כבר מתמלא בלחן חדש.
אני
רואה איך השקט הופך לצלילים,
בזכותך
משתנה… סדר המילים.
בית ב’
לא
צריך דף, גם לא צריך שורות,
הנוכחות
שלך מציתה אלף אבקות בוערות.
מילים
של אהבה כבר מסתדרות בטור,
לא
צריכות סיפור, לא צריכות אישור.
הן
קופצות מתוך הלב… אל האוויר הפתוח,
רוקדות
איתך בשטף נעות עם הרוח.
פזמון
את
גורמת למילים לרקוד לפני שנכתבו,
הן
פוצחות במחול סוער, בטרם הן נוצרו.
זה
קורה בתוך הרווח בין המחשבה לדיו,
את
גורמת למילים לרקוד…
והעולם
יחדיו רוקד עכשיו.
בית ג’
אני
פשוט מקשיב למה שקורה בינינו,
לשיר
הבלתי נראה שמתנגן מעלינו.
גם אם
לא אכתוב מילה… השיר כבר קיים,
הוא
מרקיד בסערה… סוחף כמו הים.
כי
כשהמילים רוקדות לפני שהן על הדף,
השמחה
והאושר תמיד… על הסף.
פזמון
את
גורמת למילים לרקוד עוד לפני שנכתבו,
הן
פוצחות במחול סוער, עוד בטרם הן נוצרו.
את
גורמת למילים לרקוד…
והעולם
עכשיו רוקד איתן יחדיו.
